מה זה כושר קרבי (אבל באמת)?

טוב. לפני שנתחיל בוא נשים כמה דברים על השולחן.

כושר קרבי לא גורם לבני נוער לעבור גיבושים…!

הנה, אמרנו את זה.

תמיד יהיה מישהו שיתאמן שלוש שנים לפני הצבא ולא יעבור גיבוש – כמו שתמיד יש מישהו שלא הזיז את התחת מהספה ויתקבל ליחידות החלומותיו.

למה? ככה! תקראו לזה סטטיסטיקה, מזל, DNA של ווינריות, חינוך או סתם כי מישהו בא בטוב (או לא בטוב) בעין של מגבש.

אז מה כן כושר קרבי עושה?

כושר קרבי הינו מסגרת אימונים שעוזרת להגדיל את הסיכוי שלך להצליח בגיבוש ומסלול הצבאי.

איך? הוא מביא אותך לנקודות הקיצון הספציפי בדומה למה שתפגוש בגיבוש. תשבר. תכשל. ואז שוב תשבר… עד שהעור שלך הופכת להיות יותר מחוספס בכדי שתעמוד איתן מול אתגרים, לפחות עד למשבר הבא.

כמוכן, יש 2 דרכים לחזק מתאמן:

1. חיזוק חיובי – עידוד למרות חוסר הצלחה.

2. חיזוק שלילי – ״ירידה״, או, חוסר שביעות רצון, בוא נגיד, ממה שחניך עושה.

בגיבוש אף אחד לא יהיה שם ללחוש לך באוזן ״אתה יכול״ או ״כל הכבוד״ אם קשה לך. למגבש לא מזיז אם אתה עובר. אתה מספר. אחד מתוך 600, שכל אחד מתוך אותם 600 מוכן לאכול את הדיונה בשביל לעבור. או לא. זה חלק מההבדל כן?

אבל צריך למצוא את האיזון. אין פה שחור ולבן ובשורה התחתונה מדובר באנשים, וכל אחד מהם מגיב שונה למצב שונה, פשוט צריך למצוא את הפקטור שגורם לאותו אינדיבידואל להמשיך לתקתק שכל השאר שובתים.

איך עושים את זה?

סיפור קטן: פעם לקחתי 30 נערים (״מורעלים״) לפני צבא לאימון.

האימון היה: 8 אינטרוולים רצוף של 400 מטר עם מנוחה של 40-70 שניות. משם מעבר ישיר לתרגילי כוח אגרסיביים המורכב משכיבות סמיכה וסקוואטים.

ואז בדיוק בספרינט השני שכולם נכנסים ל ״ח״ ונושמים כמה שניות, אני צועק.

״100 סמוך קום!״

פתאום החברה נבהלו ולא ידעו איך להגיב. עמדו בהלם ופשוט לא עשו כלום!

למה? כי הם נשברו. בלת״ם. בלתי מתוכנן קוראים לזה. במקום לשמוע 100 סמוך קום ולהתחיל לתת עבודה, התחיל לכאוב להם היד, הרגל, הראש, מה לא.

כי במקום להיות מרוכזים בעבודה ובתגריל, עולים מחשבות של ״למה באתי לאימון הזה״, ״מה הדפוק הזה רוצה עכשיו״ ו״סססססעמק״ ממלאים את הראש שלהם.

לאחר 10 שניות של הסמוך קום עצרתי אותם ושאלתי כמה כל אחד ומה הוא הרגיש…

״נשברתי… מבוכה… בלבול… אכזבה…״– אלו היו התגובות.

יהיו יחידי סגולה שיעשו 4-5 חזרות. למה? כי הם על ON. לא בOFF, לא בהשהיה. פשוט ON.

ריכוז, חדות ונחישות. שלא משנה מה אני אזרוק עליהם הם יביסו את התרגיל.

בגיבוש כולם נשברים. כולם טועים. לא רק זה, מחפשים לשבור כל אחד ואחד בכל סיטואציה ואז לראות איך אתה מגיב.

ברור שזה בסדר להכשל ושלא יצליח. לא הכרתי אף אחד שלא טעה, כשל או לקח החלטה לא נכונה.

אבל השאלה זה איך לעזאזל אתה מתמודד עם זה ולא שוקע ברחמים עצמיים. איך אתה מרים אתה הראש ומתנהג כמו לוחם ולא כמו קורבן.

עכשיו, לשבור מתאמנים בהכנה לצבא זה לא מסובך. לגרום להם ללמוד ולהפנים את הלקח העיקרי מכל כישלון, מכל אימון שהם חווים אכזבה, זה סיפור אחר לגמרי.

אף אחד לא יכול להכריח אותך להצליח, זה לא שנרשמת לכושר קרבי והופ עברת גיבוש.

זאת עבודה קשה, רצופה באכזבות וכשלונות אבל מכל אחד מהם יצא ממך עוד קצת הלוחם שבך… שתלמד עוד טיפה על עצמך… שתצבור נסיון באיך לעזאזל להתמודד עם דברים שאתה לא רוצה להתמודד איתם…

או במילים אחרות, פשוט ללמוד להצליח….

במילים אחרות, שיטת אקסלנט זה חינוך בלתי פורמלי.

נכון שיש הלימודי בי״ס עם נעלמים ומשוואות, ויש את החינוך מהבית, אבל כאן באקסלנט –  אתה לומד על עצמך.

אתה לומד על אנשים, איך הם מגיבים לדברים, מה גורם להם ולך ״לתקתק״.

אין מה לעשות, כשחבורה של אנשים נמצאים במשבר, או, נקודת קיצון ביחד, הם נהפכים להיות מגובשים יותר.

חברה שלא הכירו אחד את השני מלפני נעשים לחברים הכי טובים בזכות המסגרת – וכמו טרויה, ״זר לא יבין זאת״.

בדיוק כמו שלוחמים לא מצליחים להסביר למי שלא עבר את זה מה זה בדיוק.

השפה המשותפת שיש לחניכים שלנו בארץ, בין אם זה בזכות האימונים, סימולציות, תחרויות, מאמנים או מחנות אימונים הופכת את אקסלנט למשפחה אחת גדולה.

משפחה של לוחמים.